לוי אשכול וההתישבות
בשנות העלייה הגדולה שלאחר קום המדינה כיהן אשכול בתפקיד ראש מחלקת ההתיישבות וגזבר הסוכנות. בתפקידים אלה הפעיל את כל כוח היצירה שלו ביישוב העולים.
בשנים אלה עמדה לפניו המטרה למצוא קורת גג ותעסוקה לעולים ולהפוך את העלייה למנוף של פיתוח והתקדמות ליישוב כולו. הוא קידם את כל צורות ההתיישבות, כגון קיבוץ, כפרי עבודה וכו', אך בעיקר את מושבי העובדים, שהפכו לצורת ההתיישבות העיקרית.
אשכול תמך בהתיישבות בכפרים הערביים הנטושים ובפיזור האוכלוסייה אפילו למקומות קשים למחיה. בעבודתו בתחום זה גילה אשכול לב חם ואישיות פתוחה אך גם מידה מסוימת של קשיחות וביקורת כלפי חלק מן העולים.
באותן שנים הצליח אשכול לממש את חזון ההתיישבות שלו: להקים עשרות ואפילו מאות יישובים, פי שניים ופי שלושה ממה שהוקם מאז ימי חיבת ציון הוא הקים יישובים בכל מקום שניתן, ניסה צורות התיישבות שונות וחינך אנשים להתיישבות חקלאית.
בשנת 1946, לאחר השבת השחורה, ישבה הנהלת הסוכנות בחוץ לארץ (כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ הושמו במעצר) ונקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, שבה כיהן אשכול (כראש מחלקת ההתיישבות) יחד עם זלמן שזר והרב מאיר בר-אילן.
בעת זו הביא אשכול לאישור בהנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, שאותה יזם. הנקודות הוקמו ערב יום הכיפורים תש”ז, והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו”ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.
1914
ב-19.2.14 הגיע אשכול לנמל יפו ושם נפגש עם חבר מערכת עיתון הפועל הצעיר שיעץ לו ללכת לפתח תקווה. המושבה פתח תקווה היתה נתונה אז בפריחה התיישבותית ומספר תושבה הוכפל תוך עשר שנים מ-1,100 ל- 2,400. אשכול מצא עבודה בפתח תקווה ועסק בתחזוקה של מכון המים. הוא הסתגל בקלות, מצא עבודה נוספת ופיתח חיי חברה מסועפים.
בתחילת מאי 1914 הצטרף לקבוצת פועלים שהתיישבה בקלנדיה וכאן הסתיים שלב הקליטה שלו בארץ ישראל.
אשכול תפס את מקומו במנהיג החבורה כשמילא את תפקיד מנהל החשבונות וכשמנהיג הקבוצה הובהל לבית החולים מילא את מקומו. בני הקבוצה עזבו את האיזור עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כשחל שינוי לרעה היחס הערבים שבסביבה.
חברי הקבוצה עברו לראשון לציון ששם היה סיכוי טוב יותר למצוא עבודה. עם הזמן גדלה הקבוצה והביקוש לעבודה גדל מההיצע. אשכול וחבריו יסדו "קבוצת עבודה" שבה נאבקו על מקומות עבודה לחברים וגם לאחרים. הם הקימו מעין "חברה קבלנית" לביצוע עבודות חקלאיות ואשכול נבחר לעמוד בראש הועד של הקבוצה.
חברים נוספים הצטרפו לקבוצת העבודה ונפתח סניף נוסף בפתח תקווה. המשרדים האלה משכו איכרים הזקוקים לפועלים ואשכול הפך לדמות מרכזית בשתי המושבות.
1916
בשנת 1916 פנו לאשכול שני גופים ציבוריים חשובים כדי שיצטרף אליהם כפעיל מרכזי "הסתדרות פועלי יהודה" שרצו את כישוריו כאחראי על התקציב ובשל יכולותיות לנהל משא ומתן בהגינות ומפלגת "הפועל הצעיר" שהיו בעלי גישה פרגמטית לתפיסות עולם סוציאליסטיות.
כחבר מרכז "הסתדרות פועלי יהודה" האמין אשכול כי תפקידו העיקרי הוא דאגה לפרנסתם של הפועלים ולכלל צורכיהם.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה פנו ראשי היישוב בארץ לציבור היהודי בארצות הברית וביקשו עזרה דחופה. לאחר לחצים רבים הגיע סיוע גם למושבות ב-1916. כספי הסיוע הופנו לוועדי היישובים ואשכול חשש כי האיכרים ישאירו את כספי הסיוע לעצמם ויעסיקו בהם פועלים ערבים. העימות בין הפועלים לאיכרים אף הגיע לפסים אלימים ולדיווחים לשילטונות הטורקים.
1917
באוקטובר 1917 נשלח אשכול לעבודות כפיים עבור הצבא הטורקי וכשהסתבר לאשכול כי הטורקים לא יחזיקו מעמד זמן רב, החליט לברוח וחזר לפתח תקווה.
אשכול וחבריו חשו שיש לחבור לבריטים ועל אשכול הוטלה המשימה להגיע לכוחות הבריטים מדרום למושבה. אשכול מילא את משימתו וכשהגיעו הברטים לפתח תקווה חיכו להם אשכול וחבריו.
בימים אלו גם הגיעו השמועות על הצהרת בלפור ועוררות תגובות של שביעות רצון.
אשכול וחבריו יצאו להכשרה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל ויצאו לחולדה להצטרף לקבוצה הותיקה ששם כדי להציל את החווה החקלאית מהמצב העגום שבו היתה. עם הזמן החל אשכול לעסוק יותר ויותר בפעילות המפלגתית.
על אף התנגדות המפלגה התגייס אשכול לגדודים העבריים בצבא הבריטי. למרות הרצון הטוב, החיילים היהודים לא שותפו בלחימה ונאלצו להסתפק בתסכול בתפקידי שמירה. אשכול העריך את התקופה בה שירת בצבא הבריטי, שם החל להבין מהו צבא. הבנה שתשחק תפקיד חשוב בהמשך חייו בדרכו הציבורית ובמערכת הביטחון.
לאחר שחרורו מהצבא החל להנל את המחלקה הכלכלית של "הפועל הצעיר". אשכול ידע לאתר כספים למימון פעילות המפלגה והשכיל לבטל תוכניות בלתי מעשיות. בשנת 1919 נתקל אשכול גם הנושא המתחים והמאבקים הגדולים בין "תנועת העבודה" ו-"הפועל הצעיר" שהולידו פילוגים רבים במקומות שהיו צריכים לשמש דוגמא לשיתוף פעולה בין פועלים.
1920
בספטמבר 1920 עלה אשכול יחד עם חבריו לקבוצת העבודה ליישב את דגניה ב'. תמיד עסק בפעילות ציבורית והתגורר בשל כך מחוץ לקיבוץ, ובכל זאת כשנשאל לזהותו, תמיד העמיד במרכזה את עובדת חברותו בדגניה ב'.
בדגניה טיפל בעיקר בנושאים כספיים, בטיפול הנחת קו מים מהירדן לאדמות המשק ובבניית בתי הקבע של דגניה ב'.
אשכול קיבל עליו שלושה תפקידים מרכזיים בראשית שנת 1922. הוא שימש כחבר "מועצת ההסתדרות" של הסתדרות העובדים, ניהל את הוועד הפועל של ההסתדרות והיה נציג התנועה בועד המנהל של "המרכז לחקלאי". בסוף שנת 1922 התחתן אשכול עם רבקה מהרשק בטקס לא דתי. כבר למחרת הם חזרו לעבודה כנהוג בקיבוץ.
1923
בועידה השנתית של "הפועל הצעיר" התקיים דיון על מצוקת התעסוקה הקשה של העולים החדשים, אך בשנת 1923 התחולל מפנה בעקבות "העלייה הרביעית".
ביולי 1924 יצא אשכול בספינה לאירופה לישיבת "הועד הפועל הגדול" של ההיסתדרות הציונית בלונדון יחד עם בן גוריון ובין השניים החלה להרקם ידידות. בשנת 1925 נסע אשכול לברית המועצות בשליחות "הסתדרות העובדים" ו-"הפועל הצעיר".באותה שנה יצא גם לווינה לקונגרס הציוני ה-14 שם עלה על סדר היום סדר העדיפויות של השקעות התנועה בציונית ביישוב הארץ.
באותו קונגרס הפך אשכול למקורב לראשי ההיסתדרות הציונית בארץ ובחו"ל.
1926
בסוף 1925 החל בארץ משבר כלכלי חמור שגרם לאבטלה כבדה ולירידתם של אלפים מהארץ. אשכול מצא דרך לנצל את האירועים סביב המשבר הכלכלי דווקא להרחבת ההתיישבות העובדת. הוא הציע ליישב 1,000 איש ביישובים חדשים והתוכנית כונתה "התיישבות האלף".
באמצע שנת 1926 נפרדו אשכול ורבקה והיא עברה עם ביתם נועה לארצות הברית.
בראשית שנת 1927 הוחל ביישום השלב הראשון בתוכניתו ובעמק יזרעאל החלו להקים 260 יחידות משק ראשונות בשמונה יישובים חדשים. שלב זה של התוכנית הסתיים כעבור שלוש שנים.
1929
אחרי מאורעות תרפ"ט שפרצו באוגוסט 1929 ובהם נהרגו 133 יהודים חשב אשכול שיש להקים את היישובים שנהרסו ולשקם אותם, אבל שלל את שיקום היישוב היהודי שהיה בתוך ערים ערביות כמו היישוב היהודי בחברון.
במסגרת תוכנית השיקום תבע אשכול גם להקים נקודות יישוב חדשות. בניגוד לאחרים אשכול לא ראה טעם רק ברכישת קרקעות על ידי יהודים אלא בשילוב עם תוכניות אופרטיביות להתיישבות מיידית.
בקונגרס הציוני ה-17 שנערך בבאזל הציג אשכול את תוכניותיו ואף זכה לתמיכה בחלק מדרישותיו התקציביות. הצלחתו של אשכול לגייס תרומות לפרוייקטים בהתיישבות החקלאית הרשימה את בן גוריון והוא ביקש מאשכול לפעול בפרוייקטים של גיוס כספים בחוץ לארץ.
1933
בשנת 1933 עלתה המפלגה הנאצית לשלטון. הנאצים חוקקו חוקים שהוציאו את היהודים ממקומות העבודה, מהצבא וממוסדות ההשכלה. הנאצים גם עודדו יציאה של יהודים מגרמניה, אבל אסור היה להם להוציא רכוש או כסף.
אשכול עסק בפרוייקט "ההעברה" שמטרתו היתה לעזור ליהודים בהוצאת הרכוש על ידי ייצוא של סחורות מגרמניה. כספים אלה שימשו לרכישת קרקעות בארץ ובביסוס יישובים קיימים.
בשנת 1934 חזר אשכול מפעילותו בחו"ל לדגניה והתבקש לפקח על העבודות שהתקיימו לייבוש אגם החולה. אשכול הבין כי החרמת רכושם של יהודי גרמניה הוא עניין של זמן והפציר בגורמים הפוליטיים לעזור בהעברת רכוש היהודים ובהעלאת עולים רבים ככל האפשר לארץ.
1936
באפריל 1936 הכריזו העובדים הערבים על שביתה נוכח עליית 180,000 יהודים לארץ מאז 1930. הם דרשו עצירה מוחלטת של העלייה ואיסור מכירת קרקעות ליהודים.
נערכו אירועי דמים רבים ובהם נהרגו יותר מ-80 יהודים. הנהגת היישוב תמכה במדיניות "ההבלגה". אשכול מתך במדיניות זו, אך טען כי צריך להיות "גבול להבלגה".
בנוסף הציע אשכול להגיב על אירועי הדמים באמצעות פעילות התיישבותית ולהכפיל את מספר המשפחות במגזר החקלאי. הוא טען כי מדיניות זו תוכיח את חוסנו של היישוב, תביא להרחבת הפעילות הכלכלית ותבטל את הישגי המרד הערבי.
אשכול ראה בהיעדרות החקלאים הערבים מהפרדסים והשדות עקב השביתה, שעת כושר מיוחדת במינה שבה יוכלו אלפי חקלאים יהודים לתפוס את מקומם של הערבים.
הבריטים הקימו את ועדת פיל על מנת שתמצא פתרונות לסכסוך בין היהודים והערבים. אנשי היישוב שידעו שהמטרה של הועדה היא לקבוע את חלוקת הארץ הבינו שהתשובה חייבת להיות התיישבות ברחבי הארץ ויצירת מציאות של נוכחות יהודית בשטחים בלתי מיושבים. אשכול היה בין האנשים שעליהם הוטל לתכנן את העליות לקרקע ליישובים שכונו לאחר מכן יישובי "חומה ומגדל".
1938
בניגוד לאחרים שחשבו כי אם נקים מדינה יהודית, הערבים שבארץ יחד עם המדינות השכנות יוכלו למוטט את קיומנו, אשכול האמין, בהתאמה למגמות שראה בנתוני ההתיישבות, כי ניתן לצמצם את הרוב הערבי בארץ ואף להגיע לרוב יהודי בארץ ישראל.
אשכול גם היה ער למצבם המחמיר של יהודי גרמניה, וחשש כי המצב יהיה חמור יותר אם לא תקום מייד מדינה ריבונית יהודית עצמאית כדי לשמש להם כמקום מקלט. לכן קרא אשכול לקבל את תוכנית החלקה של הבריטים מתוך שיקול דעת ולא לדחות אותה על ידי הרגשות הקשים של ויתור על חלקי מולדת.
עם זאת היה משוכנע כי ניתן לשנות את גבולות "תוכנית החלוקה", כל שיכללו במדינה היהודית שטחים גדולים יותר.אשכול צבע כי במדינה היהודית יכללו כל השטחים שכבר נרכשו על ידי יהודים, הוא תבע לספח את ירושלים ש"אף פעם לא נשארה בלי יהודים" וכן פעל להתיישבות בנגב שלא היה מיושב.
1946
כתשובה ל"ספר הלבן" הציע אשכול תשובה הולמת בדמות הגברה דרסטית של פעולות ההעפלה והרחבת השטחים בארץ שבשליטת היישוב היהודי. ליישום הרעיונות הוחלט להקים תוך פחות משבועיים 11 נקודות יישוב בנגב, באיזורים שהיו מיועדים להיות מחוץ לאיזור היהודי בתוכנית החלוקה.
היעד הבא של אשכול היה להקים עיר מחוזית בדרום הארץ שתוכל לשרת את תושבי היישובים. המיקום של העיר יהיה ליד באר שבע.
בשנת 1947 העבירו את הבריטים את האחריות על ארץ ישראל לאו"ם מתוך תקווה שהם לא ימצאו פתרון ויחזירו את המנדט לבריטים, רק עם יד חופשית יותר לפעול. האו"ם הקים ועדה לבדיקת הנושא שבה הוחלט על סיום המנדט הבריטי ועל הקמת שתי מדינות בארץ ישראל.
אשכול חשש שהבריטים לפני יציאתם ישאירו בארץ תוהו ובוהו ומקום לערבים לבצע טבח ביהודים.
1948
בשנת 1948 מונה אשכול לחבר הנהלת "הסוכנות היהודית" וכראש "המחלקה היהודית". בין תפקידיו היה הטיפול בייזום יישובים חדשים שנתנו מענה למצב הביטחוני שנוצר ולהמוני העולים שהגיעו לארץ.
300,000 עולים שהגיעו בשנת 1949 שוכנו במבנים זמניים ובבתים של ערבים שננטשו. בתוך חצי שנה עלו עשרות יישובים חדשים על הקרקע.
תמונות בעמוד:
אשכול נואם בקיבוץ יסעור, 1949, צלם בנו רותנברג 1949 גנזך המדינה.
נמל יפו, מזח להעברת נוסעים ומטענים לאוניות מפרש וקיטור העוגנות במים העמוקים. שנות העשרים של המאה ה-20 לערך, בתקופת המנדט הבריטי. By the American Colony Photo Department or its successor the Matson Photo Service.
נמל יפו מן האוויר. אלון פריד.
דגניה ב', מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 1937-1938.
בית הילדים בדגניה ב', 1945. צילום של זולטן קלוגר.
תצלום אויר דגניה א' ודגניה ב' (במרכז). Ben Herzberg.
חברי ועדת פיל בסיור בבית הקברות בהר הצופים, 11 בנובמבר 1936. אברהם מלבסקי, ארכיון הצילומים של קק"ל.
הצעת ועדת פיל לחלוקת ארץ ישראל. Skink27.
קיבוץ שער הגולן בבנייתו, מרץ 1937. דורית וינשטיין.
מיקום יישובי 11 הנקודות בנגב (באדום) ביחס ליישובי ימינו. Matanya.
קיבוץ בארי ביום העלייה על הקרקע. שטרנברג, ארכיון הצילומים של קק"ל.